אתר הכרויות לנשים | אתר הכרויות | הכרויות | דו מינית | לסבית | לסביות

הגדרות עצמיות. כמה שזה מבלבל כל הזמן להתעסק בתוך נבכי הנשמה ולנסות לתת קטלוג לכל דבר. האם העובדה שאני נמשכת לצלמת המעט מרוחקת בפינת האולם כרגע אומרת שאני לסבית ? האם התחושה שלפעמים בא לי יותר להיות אינטימית וגופנית עם גבר מיידית הופכת אותי לסטרייטית או ל דו מינית ? ברור לכם שאם ניקח את כל המחשבות, הרגשות והתחושות שלנו שעוברות עלינו בכל רגע נתון, וננסה לבנות מהם קטגוריות של ידע על עצמנו פשוט לא נצא מזה?

זה מה שאני מנסה לעשות עכשיו- להתחיל לזרום ולצמוח ולנוע, ולא להתקע כל רגע על כל רגש או תחושה משונה שעולה בי וסותרת את מה שידעתי על עצמי עד עכשיו. אני חייבת להודות שזה דבר שבכלל לא קל לביצוע. אני מרגישה שאני כל כך מכירה את עצמי כאשה שחושבת, שקשה לי פשוט להפוך לאשה שנוכחת בלי דווקא לחשוב.

לפעמים הייתי רוצה להיות חלק מקהילה של לסביות , כדי שהחברה שסביבי תסייע לי להגדיר מי אני, אבל גם בקשה זו היא בעצם בקשה להגדרה, והנפש שלי כבר מזמן החליטה- הקץ להגדרות. ועם זאת אני מוצאת שזה מאוד קשה, לרצות להתנתק מהשורשים שלי החושבניים, מהמוח שלי שדוהר כל כך מהר ומזרים לי עוד מידע ועוד מידע- עד שהגוף כבר לא יכול להתמודד עם כל ההצפה.

היום אני כבר יותר במצב של לנסות להיות מי שאני באותו רגע. בלי לנסות להתחייב להגדרה כזו או אחרת- כנראה שאני גם לסבית, גם סטרייטית וגם דו מינית. אני כל ההגדרות האלו, ואני גם לא אף אחת מהן- אני יותר מכל קטגוריה, אני אני.

בפעם הראשונה ששמעתי על טיפולי המרה ממש הזדעזעתי, יכול להיות שאפילו נהייתה לי בחילה. זה לא בגלל שאני לסבית , אלא בגלל שאני בנאדם עם מצפון ושכל. בטיפולי המרה אנשי טיפול שטוענים שניתן לשנות נטייה מינית סוטה, ולהחזיר את המטופל התועה אל הנורמה הבטוחה והנעימה! כמה נורא, כמה אמיתות שקריות מתחבאות בשתי המילים האלו: "טיפולי המרה".

התחקתי קצת על ההיסטוריה של טיפולי המרה החל מהניסיונות הקליניים של ג'וזף ניקולאי. עיקר המחקר נעשה על גברים והוא יועד להם- אבל אנחנו, הנשים ה לסביות , צריכות להכיר את הטיפול הזה ואת הבסיס השקרי עליו הוא עומד.

טיפולי ההמרה יוצאים מתוך שתי הנחות עיקריות: ההנחה הראשונה היא שזהות מינית ניתנת לשינוי ושליטה, וההנחה השנייה נשענת על  דבריה של התאולוגית- אליזבת מוברלי- כי ההומסקסואליות ונגזרתה הלסביות מתפתחת כתוצאה מדחף  רפראטיבי- דחף מתקן שנוצר כתוצאה מיחסים לא תקינים עם הדמויות המטפלות.

מיותר לציין (אולי לא?) שטיפולים אלו מבחינה מחקרית לא נמצאו יעילים, ומבחינה אתית הם נאסרו על ידי איגוד הפסיכולוגים והפסיכיאטרים. עדיין במגזר הדתי נעשה שימוש בטכניקה זו.

להבדיל מטיפולי המרה, שלדעתי הם שקולים לטכניקות של הקזת דם שהיו מקובלות גם לטיפול בהומסקוסואליות בעבר, ישנם טיפולים נרטיביים, שמסייעים לאדם לשנות את סיפור חייו כפי שהוא היה רוצה. בטיפול נרטיבי אין כפייה מבחוץ להשתנות ולשנות את הזהות המינית, אלא יש מקום ליצור סיפור חיים חדש המבוסס על ההיסטוריה של המטופל, אבל בצורה אדפטיבית יותר. טיפולים נרטיביים יעילים להבנת התפתחות הזהות המינית, או השלמה עם בחירות שרוצים לעשות, או הכרויות שמנסים ליזום, אך מתוך הסיפור הנוכחי זה נראה בלתי אפשרי.

אני לסבית מגיל מאוד צעיר, ועד שלא ערערתי את כל אמונות היסוד שלי לגבי ה  לסביות שלי, לא באמת הבנתי מה זה להיות לסבית, ואיך אני כלסבית. אני אנסה להסביר קצת יותר. תמיד חשבתי שלהיות לסבית זה מגניב, וככל שאני מתבגרת אני מבינה שזה לא מגניב, זה רק עוד אחת מהאפשרויות שיש לביטוי עצמי ומיני. תמיד חשבתי שלהיות לסבית זה להיות שונה, להיות אחרת מכולם, אבל היום אני יודעת שזה להיות כמו כולם: לעבוד, לאהוב, לחלום ולמות.

היום אני מבינה שהשתמשתי במשך זמן רב במיניות שלי ובזהות המינית שלי כדי להגדיר מה אני לא- אני לא כמו כולם, אני לא כמו אמא שלי, אני לא כמו אחיות שלי, אני לא כמו חברות שלי. אני מיוחדת ושונה, וכל הייחוד שלי נתמך על זה שהייתי לסבית. כיום אני מבינה שלהיות לסבית זה רק מאפיין אחד שלי, ואני כבר לא תולה את כל האישיות שלי במאפיין הזה, עד כמה שהוא חשוב.

מהכרות שלי עם נשים לסביות אחרות, בעיקר דרך בלוגים ואתרי הכרויות ללסביות, אני שמה לב איך רובינו נוטות ליפול למלכודת הזאת- שמות את כל הייחוד והיופי שלנו על הלסביות. זה לא שאני לא אוהבת להיות לסבית, או שאני רוצה להגיד משהו שלילי על לסביות- ממש ממש לא. אני רק רוצה להגיד שאני אישה בזכות עצמי, לפני שאני לסבית. אני אשה חכמה, יפה, יצירתית עם שאיפות להיות מטפלת, עם כמיהה למילים והמון תושייה. יש לי חברים שאוהבים אותי, ויש לי משפחה שכיף לי לתמוך בה ולהתמך על ידה. ואחרי כל זה אני לסבית.

חברותיי מ אתר הכרויות לנשים עלולות לטעות ולפרש את המניפסט שלי כקריאת גנאי לכל אלו שקוראות לעצמן 'לסבית' לפני כל שאר התארים. אז זהו, שאין לי שום טענה אובייקטיבית אל הקולקטיב הלסבי, סתם רציתי לשטוח את מחשבותיי, והלזכיר לאלו ששוכחות לפעמים, אבל רוצות להזכר בזה מתישהו- אנחנו קודם כל נשים, בנות אדם, ומיוחדות בזכות עצמנו ולא בזכות השתייכותנו לקהילה כזאת או אחרת.

עורך דין גירושים

מישהי פנתה אליי במייל להתייעצות "תגידי, זה שאת עובדת בשידייט זה עושה אותך סוג של מומחית למיניות?" חייכתי כשקראתי את השורה הזאת הישר מהג'ימייל שלי, ועניתי לה בלי להסס בכלל שיש לי ניסיון אישי בנושא וכמובן ידע לא מבוטל, ובכל זאת אני לא יכולה להגדיר את עצמי למומחית למיניות. בשביל זה צריך ללמוד כמה שנים טובות של סקסולוגיה או טיפול מיני. בכל זאת היא פנתה אליי, וסיפרה לי את סיפור חייה המעניין. ביקשתי את רשותה להביא את סיפורה כאן בפני כולכן. אני מניחה שחלקכן תוכלנה להזדהות איתה, חלקכן אולי תבקרו אותה על מחשבותיה ומעשיה. בכל מקרה אי אפשר להשאר אדישים.

ס' היא אשה צעירה בשנות השלושים לחייה, היא נמצאת בקשר זוגי עם גבר כבר חמש שנים. לאחרונה הם החליטו להתחתן, והיא מעידה על עצמה שהיא מרוצה ומאושרת איתו. איתו היא רוצה לחיות. אבל, כמו שיכלתן לצפות לפי סוג הבלוג שאתן קוראות, ל-ס' יש מחשבות על נשים. אילו מחשבות? מחשבות מהסוג הטהור ביותר והמלוכלך ביותר. מחשבות שיכולות להמס את ליבכן, ויכול לעורר בכן גם כעס. ס' מפנטזת על יחסים מיניים עם נשים, עם נשים  לסביות עם שיער קצר ומראה נערי.

לא, היא מעולם לא היתה עם נשים, ולמען האמת היא מעולם לא חשבה על זה, אבל איכשהו בשנה האחרונה, לקראת הצעת הנישואין, היא התחילה להתעסק במחשבות האלו בצורה כמעט אובססיבית. היא מעידה על עצמה שהיא נכנסת כל ערב ל אתר הכרויות לנשים ומסתכלת על התמונות שם, מנסה למצוא את האחת בשבילה, מתוך ידיעה שזה סתם בפנטזיה, שהיא לעולם לא תעשה עם זה כלום. אלא שלאחרונה היא התחילה גם להתכתב עם כמה נשים, ואמרה לעצמה שזה לא יוביל לכלום, שזה סתם, שזה רק אתר הכרויות , אבל פתאום היא מוצאת את עצמה מתפתה בלי יכולת שליטה להפגש עם אחת הנשים שם.

היא פנתה אליי, מיואשת, מחפשת תשובה אחת מה מותר ומה אסור, וחיפשה את דעתי- מישהי שזרה לה לחלוטין, ובטח לא גורם מקצועי לשום דבר. אמרתי לה שאין לי באמת כלים לייעץ לה, אבל המלצתי לה לשוחח עם הבן זוג שלה. לקח לה קצת זמן להתבשל ולהבשיל עם זה- ובסוף היא סיפרה לו. היא בכתה נורא ואמרה שלא רוצה לאבד אותו, אבל שיש לה כל מיני דברים נוספים שהיא צריכה לבדוק עם עצמה. כרגע הם גרים בנפרד והקפיאו את תכנוני החתונה, אבל עדיין מגדירים את עצמם ביחד. הם בוחנים מחדש. היה לה חשוב להעביר את המסר שתמיד מותר ואפשר לבדוק. היא אמרה שיכול להיות שיחזרו להיות יחד כמו מקודם, אבל לאחר הבדיקה היא לפחות תהיה יותר שלמה עם עצמה ועם הנישואין.

יכול להיות שהיא רק צריכה לתת לתחושות האלה מקום, ויכול להיות שהיא תגלה שאין דרך חזרה, ושהיא צריכה משהו אחר מזוגיות וממיניות. מה שחשוב הוא לשמור על תקשורת פתוחה וכנה עם עצמך ועם אחרים.

זה מסוג המכתבים שאם אי פעם תקראי מולי,  זה יהיה עקב 2 סיבות:

א.      המשכנו הלאה בחיים, שתינו נמצאות במערכת זוגית ויכולות לקרוא אותו ולצחוק.

ב.      במידה ובסוף נהיה יחד. ואז נוכל לצחוק עליו.

היום חטאתי. נכנסתי לפרופיל שלך וחיטטתי. חיטטתי עד זוב דם.

נפרש בפניי העולם שלך. העולם החדש שלך. שנראה כל כך אוהב, כל כך התחלתי ועם זאת כל כך מבטיח.

החיוכים, הקרבה, המשפחה. של יחד.

יחד שהוא לא שלנו.

ואני רואה את זה ואני מתמלאת ברגש שעוד לא המציאו לו שם. הוא מערב בתוכו כל כך הרבה מהכל. מכלול שלם של רגשות בלתי ניתנים לפירוש.

זה מתחיל בסקרנות לגבי האישה המחייכת בתמונות שעל המסך, ממשיך לחקירת טיב חוש ההומור שלה, דרך אמרות סטטוס נדושות בשילוב של בחינת הטעם המוזיקלי שלה, דרך קליק על הכפתור הימני הישר ליוטיוב ותם בשברון לב עגום ותהומי.  אהבת חייך המשיכה הלאה.

ולא רק שהיא המשיכה הלאה, אלא שאותה בחורה מחייכת מהתמונות, נראית די סבבה (עוברת לך מחשבה בראש "הייתי עושה אותה?"), היא גם די מצחיקה (בוחנת את עצמך, האם זה היה מצחיק גם אותך, שכן אם כן, נחמץ הלב שאהבת חייך צוחקת מאחרת) ובדיוק באותו יום עצוב היא הקדישה לה על הוול שיר מהלב, שיר של התחלה והינה את מדמיינת את אהבת חייך שוכבת איתה, עם הבחורה המחייכת.

את מתחילה לתהות האם הן נפגשו באיזה אתר הכרויות או חברים משותפים הפגישו אותן, כמו שתמיד עושים בין לסביות , שחומי עור או דוסים- מבדלים אותנו.

כשזה קורה, מגיע השלב,

השלב להבין שהעולם החדש הזה שלה, שנפרש בפנייך, הוא שלה.

הינה אני, מטהרת את החטא בהצהרה, שכן, אני, מבטיחה לנסות שלא להיכנס לפייסבוק שלה בחודשיים הבאים. לבנות לעצמי קשר חדש ויציב, לא להגיד לא להצעות של הכרויות מצד החבר'ה, ולא למלמל שוב ושוב את מספר הפלאפון שלה.

כן יהי רצון.

כבר כמה ימים שאני מתעוררת מתוך שינה. חולמת עליה, על רונית, עם בטן הריונית ויפה, ומתקשה להבין לפשר החלום. לא ברור לי אם אני מקנאה בה או לה, אם גם אני רוצה בטן כזו, או שאני פשוט רוצה אותה, החלום מדיר שינה מעיניי.

מזה שנים אנחנו לא בקשר. היא התחתנה עם בחור צעיר ממנה, אשכנזי ובהיר, כפי שייחלה לעצמה, ומתגוררת במקום הולדתה, ליד ההורים. היא לא הייתה לי חברה טובה כפי שאני לה, אבל בכך אני מורגלת. כרטיס טיסה לאמסטרדם כמתנת יום הולדת שעדיין לא קיבלתי עליו שום תודה או מילה טובה, חשבתי שאולי היא נבוכה. היא לא. הרבה חברות שלי מנתקות קשרים לטובת בני זוג וקשר רומנטי. שמעתי שזה קורה גם אצל גברים.

אבל עם רונית זה היה שונה. כמו במשולש רומנטי היא הייתה נלחמת עליי כשהיה לי בן זוג. ערב אחד נסענו יחד לבחור בתל אביב, שסחף אותנו בקסמו. לא ידענו במי הוא מעוניין, ודרשנו תשובות.

רגע אחד הסתובבתי ומצאתי אותם מתנשקים. רגע אחרי שניהם ליטפו את גופי והסירו ממני חולצה.

לא רציתי לחשוב, לא יכולתי שלא. קמתי ויצאתי את החדר בסערה. היה לי נעים. איך זה שנעים לי אם אני לא לסבית ונתתי לה לגעת בי כך? ואולי זה בגללו? אולי שישאיר אותנו לבד?

תמיד הייתי סקרנית לגבי המיניות שלי. אולי יותר מדי ובגיל צעיר מדי. אולי רציתי שזה יקרה, רק לא איתה, חברתי הטובה. ובטח שלא בנוכחותו, הבחור שעד לפני רגע רבנו על תשומת לבו.

מאז אותה תקרית אני חושבת אם אני דו מינית או סתם פחדנית, או מה. לא הייתה לי התנסות מינית עם אישה אחרת, אבל אני כן יכולה לדמיין את עצמי נהנית עם זוג לסביות בסיטואציה ספונטנית כזו. לא הייתי רוצה להחליף את בן זוגי, הכל כך לא נשי, בנקבה, למרות שהיא בטח תבין אותי יותר טוב, גם אם זה רק 4 ימים בחודש… ועדיין, היא לא יוצאת לי מהראש…