בלוגים

"מרפי בן זונה". אני חולה על המשפט הזה, איזה כיף שיש את מרפי, ככה תמיד אפשר להאשים את החוקים שלו. השעה 12 בלילה הוואטסאפ מצלצל אני כבר חצי ישנה, משהו בבטן אומר לי שזו הודעה ששווה את זה שאני אסתובב ואסתכל ב עם המסך החצי שבור שלי. אני מתחמקת בעדינות שיא מהחיבוק הזר שעוטף אותי ומושיטה יד ישירות אל הטלפון, אני פותחת את הוואטסאפ ורואה את השם האחרון שציפתי לראות על הצג, ואז אני יודעת ששוב העבר דופק לי בדלת, בזמן הלא נכון, במקום הכי לא נכון. אותם שניות ראשונות בהן אני מבטיה בוואטסאפ בחצי חיוך , חצי כעס שניות אשר מרגישות כמו נצח