בלוגים - זמן אבוד

אולי אני כל כולי
עץ ברזל
והדמעות שיורדות
אלו האבנים
מסוף ההר
שבו את יושבת
במנוחת רגליים
בלב סוער
קדוש מחטאיו
ואני אז כלי חרס משומש
אוסף את הכעס ממך
להבין מזה יום אחד
יום אחד מהי אהבה.