בלוגים - אור (חור) ואהבה (וקרפדה)

התלבטתי על מידת השנאה והבנתי שמותר לשנוא בדיוק כמו שמותר לאהוב
אך יש כאלה הטועים לחשוב ששנאה ואלימות זה אותו הדבר
ברור ששנאה יכולה להוביל לאלימות
אך ידוע וגלוי שאהבה יכולה להוביל לשנאה
אז מה?
אני נגד אלימות על כל רבדיה
מלמדת ומחנכת את עצמי לא לטעות באלימות ועדיין נופלת שם עוברת את הגבול
ומתי זה קורה?
אלימות יוצאת מתוכי בזמן של אלימות כלפי או חוסר התחשבות משווע ופלישה לגבולותיי בשעה של חוסר שוויון אנושי בזמן של זלזול בכבוד זכויות של בן אנוש ברגע של רמאות ושקר
עדיין לא הצלחתי לפתור את המשוואה איך לצאת מרגע שכזה בשלווה
מותר לשנוא אך אסור להיות אלים
שנאה היא חוסר אהבה שהתקיימה
בדיוק כמו שחושך זה העדר אור

עם ההיא הייתי בסופו של דבר מלאת שנאה ואלימה
( אלימה בעולמי יכולה להתפרש כרגועה בעולמך )

מבינה מעוצמת השנאה על העדר אהבה גדולה מעידה האלימות על חוסר התחשבות משווע על חוסר שוויון ועל זלזול רמאות ושקר שחוויתי מהצד השני

לצערי רק אני מבינה בעולמי

למה כל זה קרה?

כי זה ממש מעניין לחוות להביט ולראות בעיניים פקוחות איך זה קורה... איך העדר אהבה מוביל בסופו של דבר לאלימות.





בת אדם.