ראשית עליך להיות לבד.
שנית להתחיל ליהנות מהלבד.
תחילה עליך לאהוב את עצמך.
קודם כל עליך להיות מאושרת כל כך לבדך, שאם אף אחד לא מגיע, זה לא משנה.
את מלאה בך, מלאה עד גדותיך.
אם אף אחד לא דופק על דלתך זה בסדר גמור - את לא חסרה.
את לא מחכה שמישהו יבוא ויקיש בדלת. את כבר בבית.
אם מישהו בא, זה טוב, זה יפה.
ואם אף אחד לא בא, גם זה יפה וטוב.
ואז את יכולה להיכנס לתוך מערכת יחסים.
ואז את נכנסת לשם כמו מאסטרית, לא כמו קבצנית.
את נכנסת לשם כמו קיסרית, לא כמתחננת לקבל.
והאישה שחיה בטוב לבדה תמיד תמשוך אליה אדם אחר שגם הוא חי את הלבד יפה, כי דומה מושך דומה.
כאשר שני מאסטרים אלה נפגשים - שניהם אדונים לישותם, שניהם מולכים על הלבדות שלהם - האושר, הוא לא רק מתווסף, הוא מוכפל.
זה הופך להיות תופעה נדירה של חגיגה.
והם לא מנצלים זה את זה, הם חולקים זה עם זה.
הם לא משתמשים זה בזה. להיפך, להיפך, שניהם הופכים לאחד וממשיכים ליהנות עוד ועוד מהקיום המקיף אותם.
אושו
